ישר! לתשתיות

נקדם חקיקת חוק ביטחון התשתיות הלאומיות, שיעגן לראשונה את שיקול הביטחון התשתיתי – לצד השיקולים הכלכליים – כשיקול מחייב בכל החלטה על תשתיות לאומיות ובעלותן, המנוהל בשקיפות. 

החוק יקבע הליכים סדורים לגיבוש מדיניות תשתיות אינטגרטיבית, ויחייב קביעת יעדי מדיניות ויתירות ארוכי־טווח, מדידים ותחומים בזמן. עוד ייקבע כי כל החלטה ממשלתית הכרוכה בדילול משאב תשתיות חיוני ומוגבל תתקבל אך ורק לאחר הליך מקצועי, סדור ושקוף – ולצדו בחינת חלופה והתנעת קידומה, להבטחת יתירות ועצמאות תשתיתית.

נוביל בניית תכנית אב לאומית כוללת לחוסן תשתיתי, שתבטיח את יציבותן של התשתיות החיוניות לתפקוד המדינה והמשק – בשגרה ובמצבי חירום כאחד. במסגרתה נבצע מיפוי מעודכן של צורכי המשק הקיימים והעתידיים ושל חומרי הגלם הדרושים להם (ובכללם מינרלים נדירים), ועל בסיסו נגבש תכנית לפיתוח והאצת התשתיות וניהולן – הכוללת היערכות לתרחישי חירום, יעדי יתירות אנרגטית, הבטחת יציבות שרשראות האספקה ועמידות במשבר.

במסגרת התכנית נקבע גם יעדים משקיים לתשתיות טכנולוגיה בבינה מלאכותית ובשבבים, ותכנית לאומית מפורטת לקוואנטום, לצד התכנית הלאומית לבינה מלאכותית, שיאיצו את כוח המחשוב הלאומי והמשקי. נשלב יעדים אלה במיפוי צורכי האנרגיה של המשק, ונקים מבנה ממשלתי למדיניות תשתיות משולבת – המאזנת בין החזון הטכנולוגי בתשתיות טכנולוגיות לבין כושר הייצור והתפקוד של משק האנרגיה והשגשוג הכלכלי.

נקבע סטנדרטים מחייבים לשקיפות נתונים בתשתיות, שיחייבו דיווח על תקלות, תחת מגבלות ביטחוניות, ויאפשרו לציבור להתעדכן על מצבם של משקי התשתיות השונים בזמן אמת.

נבחן את איחוד רשות החשמל עם רשות הגז לרשות אחת, מקצועית ויעילה, הרואה את צורכי שני המשקים כמכלול. הגז הטבעי הוא המקור העיקרי לייצור החשמל בישראל, והאסדרה של משק הגז ותשתיותיו שלובה זו בזו עם אסדרת משק החשמל – ולהיפך. איחוד זה יאפשר תכנון וקבלת החלטות סדורים ומתואמים בין שני משקים התלויים זה בזה.

נעצור את המחדל המתמשך בטיפול בפסולת – שהוזנח, הפך למקור לזיהום אוויר וקרקע ותרם להתפשטות הפשיעה. נקים רשות פסולת עצמאית ומקצועית, שתפעל לפי העקרונות המקובלים ברשויות תשתית אחרות ומתוך שיקולים מקצועיים, ותבטיח שהפסולת תחדל להיות מקור לזיהום ותהפוך למשאב אנרגיה – תוך שמירה על עקרונות סביבתיים וכדאיות כלכלית לשוק הפרטי. נבחן את שילובה של הרשות במסגרת רשויות רגולציה דומות בכל הנוגע לתמחור הכלכלי.

נשמור על התשתיות הקריטיות לתפקודה של המדינה בידיים ישראליות. המנגנון הממשלתי הקיים לפיקוח על בעלות בתשתיות קריטיות פועל כוועדה, בצורה לא שקופה, ללא סנכרון מוקדם מול הרגולטורים והמשרדים הרלוונטיים – ולכן אינו יעיל דיו, חשוף ללחצים פוליטיים ומייצר חוסר ודאות לשוק העסקי. נקדם חקיקה, כמקובל בעולם, שתגדיר אך ורק את התשתיות הקריטיות ככאלה שחייבות להישאר בבעלות ישראלית, ונבטיח זאת באמצעות מנגנוני פיקוח ובקרה שקופים – לצד סמכויות החלטה גמישות לאיזון מול שיקולים כלכליים.

נקדם חקיקת חוק ריבונות דיגיטלית, שיעגן את ריבונותה של ישראל על תשתיותיה הדיגיטליות הקריטיות ויגן על המידע והנתונים הדיגיטלים החיוניים לאזרחיה. החוק נועד למנוע ניתוק של ישראל – כולה או ארגון מתוכה – מהאינטרנט ומשירותי הענן בידי כל גורם ומסיבה שאינה עניינית, ולהבטיח גישה לנתונים קריטיים ושימוש בהם בעת חירום ולאורך זמן. במסגרתו נשלים גם פערי חקיקה קיימים בתחומי הביטחון הדיגיטלי – ובכללם ביטחון בינה מלאכותית וההתמודדות עם הונאות פיננסיות דיגיטליות.

נוביל תיקון לחוק קרן העושר (חוק הקרן לאזרחי ישראל, התשע"ד-2014), שיבטיח כי הכנסות המדינה ממשאבי הטבע ישמשו לרווחת כלל הציבור ולטובת הדורות הבאים. המנגנון הקיים נכשל: הוועדה בכנסת המפקחת על הקרן הפכה למסלול נוסף לכספים קואליציוניים ומגזריים. במקומו נעמיד מנגנון פיקוח מקצועי, בעל ראייה ארוכת־טווח וחף משיקולים לא ענייניים, ונוודא כי השקעת כספי הקרן תהה בפרויקטי תשתיות קריטיות ארוכי־טווח, כך שיהפכו למחוללי צמיחה שישרתו את ישראל לאורך זמן. בכך תוגשם באופן הטוב ביותר המטרה לשימוש בכסף לטובת הדורות הבאים.

נקדם את ביזורו של משק החשמל: האצת פיתוח רשת ההולכה כפרויקט לאומי, הקמת תשתיות לאגירת אנרגיה וקידום מיקרו־גרידים. נרחיב את היקף האנרגיות המתחדשות, נבחן חלופות אנרגטיות נוספות לגיוון מקורות האנרגיה של ישראל, ונקדם יוזמות אזוריות לחיבור ישראל לתשתיות אנרגיה ותקשורת עם מדינות נוספות – גם כמנוף לחיזוק מעמדה האסטרטגי באזור.

נוודא כי משק החשמל תומך בצרכים הטכנולוגיים המתפתחים והראויים לישראל בעידן הבינה המלאכותית. במסגרת זו נסיר חסמים הדדיים בין משק החשמל לתשתיות הטכנולוגיות – כגון מכרזי חיבורים לרשת – ונקבע יעדי מדיניות מדורגים ומהירים ליצירת ודאות עסקית לשוק הפרטי. נבחן גם אמצעים לעידוד והקלה בהקמת מקורות לייצור אנרגיה ואגירתה בתוך מתקני התשתית הטכנולוגית ע"י היזמים עצמם (Make your own energy).

נעודד הקמת מיזמי תשתיות לאומיות באמצעות תיקון המנגנונים הקיימים לעידוד השקעות הון, כך שייצרו תמריצים כלכליים למשקיעים מהמגזר הפרטי להשקיע בפיתוח תשתיות קריטיות ובהאצת היתירות ברשתות האנרגיה והגז. נתמרץ קידוחי גז מהירים נוספים לישראל, השקעות בענף השבבים ועוד. במקביל נקדם תהליכים להרחבת מגוון טכנולוגיות ייצור החשמל בישראל לצד שילוב גורמים בינלאומיים בפיתוח תשתיות לייצור חשמל.

נקדם את שילובה של ישראל כחברה בבריתות טכנולוגיות בינלאומיות עם מעצמות טכנולוגיות – ובראשן ארה"ב. לשם כך נסדיר את כללי הבטחתן של הטכנולוגיות הישראליות הרגישות (Trusted Technologies) מולן. הסדרה זו תאפשר למוסדות המחקר ולתעשייה גישה לתשתיות מחשוב מתקדמות הנחוצות לפיתוח טכנולוגי, ותשלב את ישראל בשרשראות האספקה האזוריות והגלובליות הקשורות לכך.

נפעל לשילובה של ישראל בשורת מהלכים ויוזמות אזוריים מתקדמים, לשם חיזוק מעמדה האסטרטגי, כלכלתה ולהרחבת הביטחון והיתירות התשתיתית.

נקדם תכנית לחוסן משק המים הישראלי, שתבטיח אספקה רציפה של מים נקיים בשגרה ובחירום. כיום אין לישראל תכנית ארוכת־טווח למשק המים מלבד תכנית בתחום ההתפלה, טרם אושרה בממשלה, וכוללת ביקושים כבדים ללא מענה. התוצאה: ישראל עוברת בהדרגה ממצב של יתירות לסכנת מחסור במים, במיוחד נוכח משבר האקלים. במסגרת תכנית החוסן נגבש תכנון ארוך־טווח המתחשב בהשפעות משבר האקלים, בגידול האוכלוסייה ובתלות בהתפלה, נעודד שימוש במי נגר, ונסיר חסמים רגולטוריים המונעים שימוש במים אפורים.

נבטיח את הרציפות התפקודית של תשתיות התקשורת. נקבע יעדי יתירות לתשתיות אלה – בדגש על קישוריות חלופית באזורי הפריפריה והגבול, במתקנים חיוניים ובשירותי חירום; נאיץ פריסת סיבים ותשתיות תקשורת מתקדמות בפריפריה, באזורי הגבול ובאזורי תעשייה בעלי חשיבות אסטרטגית; ונחזק את הקישוריות הבינלאומית של ישראל באמצעות שילוב השוק הפרטי ויצירת נתיבי גיבוי לכבלים התת־ימיים. יעדים אלה ישולבו באופן אינטגרטיבי עם יעדי תשתיות הטכנולוגיה והאנרגיה.