ישר! לחיזוק הפריפריה הגיאוגרפית ופיתוח אזורי

נרכז את הסמכויות, התקציבים ויכולות הביצוע תחת כתובת ממשלתית אחת שתוביל פיתוח אזורי מקצועי, רציף ומדיד. משרד הפנים יהפוך למשרד השלטון המקומי והפיתוח האזורי, ויקבל לידיו גם את הכלים של המשרד לפיתוח הנגב והגליל. כך הנגב והגליל יקבלו כתובת חזקה יותר, עם ידע אסטרטגי, סמכויות, תקציב ואחריות לתוצאה.

המשרד ירכז את עבודת הממשלה מול הרשויות המקומיות, יבנה מומחיות מקצועית בפיתוח אזורי, יפתח מערך בקרה, איסוף נתונים ומדידה, יתאם בין משרדי הממשלה ויצמצם כפילויות. הוא גם יוביל אסטרטגיה לאומית לפיתוח אזורי, עם יעדים ואבני דרך, שתאושר בממשלה. מדי שנה ידווח המשרד לכנסת על ההתקדמות בתכניות השונות.

נהפוך את המדידה לליבת המדיניות ולא לנספח. משרד השלטון המקומי והפיתוח האזורי יגדיר יעדים אזוריים ומונציפאליים ברורים, יפקח על העמידה בהם ויתנה בהם את המשך התקצוב והתמיכה הממשלתיים. 

המדידה תעמוד על ארבעה צירים: איכות חיים, נגישות לשירותים, תעסוקה איכותית וצמיחה כלכלית. לצד המדדים הסוציו-אקונומיים המקובלים, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תפתח ותנהל מדד חוסן כלכלי אזורי, שימדוד את הפעילות הכלכלית ואת היכולת הכלכלית של האזור והרשויות – כדי לזהות היכן נוצרת צמיחה אמיתית ומהם הצרכים האמיתיים של כל אזור. נמדוד תוצאות ולא תפוקות: זמן נסיעה מדלת לדלת למוקדי תעסוקה, בריאות והשכלה; יחידות דיור שנבנו ואוכלסו בפועל, ולא תכניות שאושרו על הנייר; ומאזן ההגירה של צעירים ומשפחות אל האזור וממנו.

המדד יתפרסם אחת לשנה, והנתונים יהיו פתוחים לציבור. הוא ישמש בסיס לחוזי הפיתוח ולהקצאת משאבי הממשלה ולתכנון אסטרטגי מתעדכן. אזור שלא עומד ביעדים יקבל ליווי מעמיק וכלים חדשים, תוכניות שאינן משיגות את יעדיהן יבחנו ויתעדכנו בהתאם.

נקדם מודל של חוזי פיתוח רב-שנתיים בין המדינה לבין קבוצות של רשויות מקומיות ו/או אשכולות אזוריים. מנגנון החוזים ישמש כברירת המחדל לפיתוח אזורי. במקום שכל רשות תפעל לבד, רשויות סמוכות יגבשו יחד תכניות עבודה אזוריות – מוקדי תעסוקה, תחבורה, בריאות, חינוך, תשתיות, תרבות ופיתוח מרחבי – והמדינה תלווה אותן מקצועית, תתקצב את התכנית לפי עמידה ביעדים ותמדוד את הביצוע. לרשויות תהיה גמישות בבחירת הדרך להגיע ליעדים.

נתמרץ רשויות לעבוד יחד. כך למשל, רשויות שיקימו יחד אזורי תעשייה ותעסוקה חדשים יתחלקו בהכנסות מהם, ולכל רשות באשכול יהיה אינטרס בהצלחת המרחב כולו. כדי להבטיח יכולת ביצוע, כל אשכול יכלול רשויות חזקות לצד חלשות. נפעל לקידום שיתופי פעולה בין  המגזר העירוני וכפרי ולשילוב הרשויות הערביות.

נתמוך בבניית יכולות הביצוע של האשכולות עצמם, ובפיתוח מודלים חדשים ומתעדכנים של 'סוכנויות אזוריות' המקדמות שיתופי פעולה בין השלטון המקומי, המגזר העסקי, הפילנטרופיה והאקדמיה.

נגדיר סטנדרט לאומי מחייב לנגישות לשירותים ציבוריים, שנמדד לפי מרחק וזמן הגעה סבירים מהבית ולפי המרחב האזורי – ולא לפי רשות בודדת. כל תושב צריך לדעת שבתוך מרחק סביר מביתו יהיו לו שירותי בריאות, חינוך, תחבורה ציבורית, תרבות ופנאי. היום, במקומות רבים, שירותים בסיסיים רחוקים מדי, דלים מדי או לא קיימים.

המשרד ימפה את פערי הנגישות בכל אזור, ברמת הרשות וברמת המרחב, ויבנה יחד עם הרשויות תכנית משלימה – כך שמרחב שלם יבנה את סל השירותים שלו בראייה אינטגרלית, ולא כחלוקה נקודתית של תקציבים.

בריאות – נעבור ממחסור תמידי לפריסה אזורית חכמה. נקים מוקדי חירום ומיון קדמיים באזורים שבהם זמן ההגעה לבית חולים עלול לעלות בחיי אדם, נחזק את מרפאות הקהילה ונקבע לקופות החולים סטנדרט שירות מחייב (SLA – חובת עמידה ברמת שירות) לצד סנקציה תקציבית. נמשוך רופאים ואנשי צוות באמצעות מענקי התמדה וסל קליטה משפחתי.

תחבורה ציבורית – נגדיר רמת שירות מינימלית – תדירות, שעות פעילות וזמן נסיעה – לחיבור כל יישוב לעיר העוגן, למוקדי התעסוקה ולשירותים, גם מיישוב קטן וגם מחוץ לשעות השיא.

תרבות, פנאי וקהילה – נהפוך את ערי העוגן למוקדי תרבות ופנאי אזוריים, נרחיב את פריסת המתנ"סים, תנועות הנוער ומוסדות התרבות, ונתקן את חלוקת תקציבי התרבות כך שלא יתרכזו כמעט רק במרכז. חיי תרבות וקהילה הם חלק מהיכולת של משפחות לבחור להישאר, להשתייך ולבנות חיים טובים במקום מגוריהן.

נתכנן יחד ובו-זמנית את מרכיבי מרחב החיים – דיור, תחבורה, תעסוקה ושירותים, כך שכל שכונה חדשה או מתחדשת בפריפריה תקום עם התחבורה, מוסדות החינוך, מוקדי התעסוקה, המסחר והמרחבים הירוקים שלה – ולא כשכונה מנותקת. להרחבה – בתכנית ישר! לתכנון מרחב החיים.

דיור והתחדשות עירונית – נתעדף חיזוק וחידוש מרכזי הערים הקיימות במקום שכונות חדשות ומנותקות על קרקע פתוחה. נסבסד התחדשות עירונית בפריפריה, במקומות שבהם היא לא משתלמת כלכלית ליזמים, ונשתמש בצורך במיגון כדי להאיץ אותה. שכונה חדשה תקודם רק עם תקציב סגור לתשתיות, ועם שטחי תעסוקה ומסחר שיבטיחו לרשות הכנסות. בלי תקציב כזה, כל תושב חדש הופך לנטל על הרשות. מוסדות התכנון יימדדו בדירות שנבנו ואוכלסו, לא בתכניות על הנייר. להרחבה – בתכנית ישר! לדיור.

תחבורה – נתעדף פרויקטים שמקצרים את זמן הנסיעה מהפריפריה אל מוקדי התעסוקה, הבריאות וההשכלה. אזור מגורים חדש יתוכנן מראש לחיבור לרשת הסעת המונים, ויישובים שגדלו בשנים האחרונות בלי מענה תחבורתי ראוי יקבלו השלמה. נשלים את חקיקת חוק הרשויות המטרופוליניות, נבזר לרשויות את ניהול התחבורה הציבורית ונעדכן את מנגנוני תכנון הקווים הבינעירוניים – כדי שהתחבורה בפריפריה תפעל כרשת אזורית אחת. נייצר פתרונות להובלת מטענים וסחורות, באמצעות קידום רכבות משא וחיבורן לאזורי תעשייה והסדרים הנוגעים לתנועת משאיות. להרחבה – בתכנית ישר! לתחבורה ובטיחות בדרכים.

המרחב הכפרי – נסיר חסמי תכנון, קרקע ורגולציה כדי לאפשר ליישובים, למושבים ולקיבוצים לגדול ולקלוט את הדור הבא – הרחבות, דור המשך, בנייה רוויה נמוכה ושמירה על השטחים הפתוחים ועל אופי ההתיישבות.

נפעל לעדכון מפת התמריצים הקיימת, אשר נשענת בעיקר על הנחות במס הכנסה ובארנונה לפי יישוב ולעיתים יוצרת תחרות ועיוותים בין רשויות שכנות וסותרת תפיסות של פיתוח אזורי. במסגרת עדכונה, נפעל כך שתתגמל יצירת תעסוקה איכותית, השקעה בהון אנושי וצמיחה אזורית, ותתעדכן לפי מדד החוסן הכלכלי.

נרחיב את מסלולי חוק עידוד השקעות הון ואת מסלולי התעסוקה בשכר גבוה. נקים שלוחות אזוריות של משרדי ממשלה ומרחבי עבודה היברידיים בערי העוגן, כדי שעבודה טובה לא תחייב נסיעה יומית למרכז.

נשקיע במנועי צמיחה, לצד התמריצים ארוכי הטווח, שייצרו תעסוקה והכנסה לאורך זמן שיאפשרו עצמאות ושגשוג הפריפריה. בכל חוזה פיתוח אזורי יוגדרו מנועי הצמיחה של האזור לפי היתרונות שלו, והממשלה תכוון אליהם השקעות, תשתיות והון אנושי. נקדם מנועים מותאמי תרבות מקומית ואזורית, המתייחסים ליתרונות היחסיים של כל מרחב, לדוגמה:

חקלאות – נגדיל את התמיכה בחקלאות ונבטיח תמיכה יציבה, ודאית וארוכת-טווח אשר תתבסס על חיזוק מרכזי האגרוטק האזוריים והרחבת השימושים המותרים בנחלות לתיירות ולמסחר כפרי.

אנרגיה ותשתיות לאומיות – נפתח את רשת ההולכה בפריפריה ונוריד חסמים להקמת שדות אגרו-וולטאיים ותשתיות טכנולוגיות. נקבע עיקרון של חלוקה הוגנת, שלפיו חלק מההכנסות מתשתיות לאומיות יופנה לפיתוח האזור שבו הן ממוקמות.

בסיסי צה"ל – נשלים ונאיץ את מעבר יחידות צה"ל לנגב, ונמנף אותו לדיור ולתעסוקה למשפחות אנשי הקבע ולאשכולות של תעשייה ביטחונית סביב הבסיסים.

עסקים קטנים ויזמות – נרחיב את ההלוואות בערבות המדינה ואת מרכזי הליווי העסקי., ונעודד חברות הייטק לפתוח בפריפריה מרכזי מחקר ופיתוח. נוודא כי במסגרת  מכרזים של רשות החדשנות, יוקצו משאבים ייעודיים לפיתוח תעשיות עתירות ידע בפריפריה, בדגש על מינוף החוזקות המקומיות של הפריפריה.

נהפוך את מערכת החינוך בפריפריה למנוע אזורי של מצוינות, זהות ושייכות, מנהיגות, הזדמנות ומשיכה. חינוך הוא הסיבה שבגללה משפחות נשארות – או עוזבות – והוא הכלי שמאפשר לילדי הפריפריה לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם.

נעביר לרשויות יותר סמכויות ניהול ותקציב בחינוך, לצד ליווי מקצועי, מדידה ואחריותיות, ונעגן תקציבים לתכניות חומש חינוכיות אזוריות המחוברות לצרכים התעסוקתיים והדמוגרפיים של האזור. נעביר את תקציב החינוך הבלתי פורמלי לרשויות ונגדיל אותו. נרחיב את המענה החינוכי בשעות אחה"צ ונעודד תכניות יום לימודים ארוך, המותאמות להורים עובדים.

נמשוך ונשמר את המורים והמנהלים הטובים ביותר: מענקי התמדה – בדומה למודל האילתי – למי שיבחרו לעבוד ולהתגורר בפריפריה, טבלת שכר נפרדת למנהלים שמתגמלת מורכבות ועמידה ביעדים, ותכניות גיוס ייעודיות לאזור.

מרכזי מצוינות אזוריים – נקים מגמות לימוד ומרכזי מצוינות אזוריים חוצי-רשויות בתחומים כמו טכנולוגיה, בינה מלאכותית, סייבר, מדעים, רוח, אמנות ויזמות, בשיתוף התעשייה המקומית, האקדמיה והקהילה. נתקצב מרחבי למידה טכנולוגיים בתוך בתי הספר, שישמשו בבוקר את התלמידים ובערב כמרחבי עבודה משותפים ליזמים מקומיים – כך שתלמידים יוכלו להתמחות בסטארטאפים מקומיים כבר בתיכון, ויזמים ייהנו מתשתית מתקדמת בלב הקהילה.

נחבר את בתי הספר לתעשייה המקומית ונתעדף למידה מבוססת-מקום, שבה תלמידים פותרים בעיות אמיתיות של הקהילה או התעשייה המקומית כחלק מלימודיהם. נחזק את המכללות והאקדמיה בפריפריה כעוגני ידע ותעסוקה אזוריים, ונקדם תעודות מקצועיות קצרות (Micro-credentials) המותאמות לצורכי המעסיקים באזור.

נבטיח ביטחון לכל תושב, ללא תלות במיקום מגוריו. אין פיתוח בלי ביטחון. תושב שחי תחת איום סחיטה ואלימות, וילד שלומד בכיתה לא ממוגנת, לא יבנו את עתידם במקום – וגם לא ימשכו אחרים אליו.

ביטחון אישי – נקדם תכנית מקיפה לחיזוק הביטחון האישי, המשילות והחזרת החוק והסדר. נקים יחידות אכיפה ייעודיות בתחום הנשק הבלתי חוקי, הפרוטקשן והפשע המאורגן בצפון ובדרום, נבטיח את אכיפת חוקי התנועה והבטיחות בכבישים, נקדם חקיקה משלימה ועדכון רגולטורי בתחום הביטוח, ונעמיד מנגנוני הגנה, ליווי וחיסיון לאזרחים המתמודדים עם איומים, סחיטה ואלימות. הרחבה בתכנית ישר! לביטחון פנים, משילות והחזרת החוק והסדר לרחובות.

סגירת פערי המיגון – נשלים את המיגון ביישובי הצפון, הדרום ואזורי הספר בהחלטת ממשלה מתוקצבת ומחייבת ובלוחות זמנים ברורים. נמגן באופן מיידי יחידות דיור, גנים, בתי ספר ומרפאות בטווח 0-9 ק"מ מהגבול הצפוני, ונקדים את השלמת המיגון בצפון מ-2035 ל-2030. נקדים את הפריסה התקציבית למיגון בנייה רוויה, נמנף את המיגון להתחדשות עירונית, ונעדכן את רמת המיגון של מוסדות החינוך והבריאות בצפון לרמה הגבוהה הנהוגה בנגב המערבי – מיגון צמוד לכל כיתת אם ורציפות תפקודית של מוסדות הבריאות בחירום.

חוסן ורציפות תפקודית – נבטיח רציפות תפקודית של שירותים ותשתיות חיוניים בחירום – חשמל, מים ותקשורת – לרבות רשתות אנרגיה מקומיות עצמאיות, כך שיישובי הפריפריה יוכלו להמשיך לתפקד גם בעת מלחמה ואסון.

נתקצב ליווי ארוך-טווח לרשויות הפריפריה לבניית תשתית ניהולית ומנהיגותית בשלושה דרגים: הדרג הנבחר (ראשי רשויות וחברי מועצה), הדרג המקצועי (מנכ"לים, מהנדסים, גזברים, ראשי תחומים ואגפים ומנהלי משאבי אנוש) והדרג האזורי (הנהלת האשכול או המרחב, שעליה יישען הביצוע של חוזי הפיתוח). נחזק במיוחד את השדרה הפיננסית – הגזברות וניהול הכספים – כתשתית לניהול תקציבי אחראי, לשקיפות ולחוסן פיננסי.

נמשוך ונשמר הון אנושי איכותי: נתאים את טבלת שכר הבכירים, נפתח מודל תגמול דיפרנציאלי לפי עמידה ביעדים, ונעניק מענקי התמדה לאנשי מקצוע שיבחרו לעבור, לעבוד ולהוביל בפריפריה.

נרחיב תכניות צוערים ומסלולי הכשרה למקצועות הסובלים מכשלי גיוס ושימור ברשויות הפריפריה – מהנדסים, מתכננים, אנשי כספים ורגולציה – ונקדם מוביליות מקצועית בין הרשויות לבין שירות המדינה. ניתן דגש מיוחד לרשויות חלשות ולרשויות בחברה הערבית.