ישר! לרווחה ולאנשים עם מוגבלויות

נחליף את חוק שירותי הסעד ב"חוקת רווחה", שהיא חוק רווחה מודרני. החוקה תגדיר את מטרות מערכת הרווחה, את האוכלוסיות שהיא אחראית להן ואת עקרונות הזכאות לשירותיה. היא תעגן את הזכות לחיים בכבוד ואת גישת הרווחה המונעת, ותהווה בסיס לקביעת סטנדרטים מקצועיים לשירותי הרווחה. החוקה גם תבטיח את האוטונומיה של משתמשי השירותים ואת שילובם בעיצוב תכניות הטיפול בהם, בהתאם לעיקרון "שום דבר עלינו, בלעדינו" (Nothing About Us Without Us).

נגדיר גורם מתכלל אחד, שיישא באחריות לתיאום בין משרד הרווחה, המוסד לביטוח לאומי, הרשויות המקומיות ומשרדי הממשלה הרלוונטיים.

נחזק את מחלקות הרווחה והשירותים החברתיים ברשויות המקומיות. נגביר את הגמישות של מנהלי המחלקות בניהול תקציבים, תקנים ומכרזים. במקביל נמפה את תחומי האחריות והמשימות המוטלות על המחלקות, ונוציא מהן את מה שאינו בליבת שירותי הרווחה.

מכיוון שמצבן ומסוגלותן של הרשויות המקומיות אינו אחיד, מהלכי הביזור ייעשו באופן הדרגתי ודיפרנציאלי. נמפה את מצבה של מחלקת הרווחה בכל רשות ואת רמת המסוגלות שלה ביחס לצרכי האוכלוסייה. רשויות מתפקדות יקבלו גמישות רחבה יותר, ומהפרקטיקות המיטביות שלהן נלמד. מחלקות ברמת מסוגלות נמוכה יקבלו סל משאבים נוסף, הכולל תקציבים ותקנים, וליווי צמוד של המחוז במשרד הרווחה. במקביל נבצע בקרה שוטפת על השיפור ברמת המסוגלות שלהן.

באזורים שבהם יש רשויות קטנות שאינן מסוגלות להחזיק לבדן שירותי רווחה ברמת האיכות הנדרשת, נפתח שירותי רווחה במתכונת אזורית.

נבחן מחדש את שיטת המימון המשותף (Matching), שמונעת מרשויות חלשות לממש תקציבים ומעמיקה אי-שוויון, ונבטיח מימון מוגבר לשירותי רווחה ולאוכלוסיות מוגנות ברשויות אלו.

נפעל להסרת חסמים בפני השתלבות בתעסוקה שנובעים ממדיניות התמיכה הסוציאלית. נבחן מחדש את מנגנוני קיזוז הקצבאות (Disregard), כדי שיהיו מדורגים ומידתיים ושהיציאה לעבודה תשתלם כלכלית לנתמכי הרווחה.

נחבר בין הקצבאות לשירותים. מי שמקבל תמיכה סוציאלית ומסוגל להשתלב בתעסוקה יקבל, לצד הקצבה, ליווי אישי לאורך התהליך, הכשרה מקצועית מותאמת וחיזוק של המסוגלות שלו. כך התמיכה הסוציאלית של המדינה תהיה מוכוונת לשילוב בתעסוקה, ולא רק להבטחת קיום.

הזכות לחיים בכבוד באה עם מחויבות הדדית: המדינה מחויבת לרשת ביטחון מכבדת ומעודדת את כל מי שמסוגל לכך להשתלב בתעסוקה ובשירות.

נקדם מנגנונים לזיהוי ואיתור מוקדם של מצבי סיכון. נסיר חסמים המונעים שיתוף מידע ותיאום בין שירותים ממשלתיים שונים, בדגש על שירותי החינוך, הבריאות והרווחה. נגבש מסגרת ברורה לשיתוף המידע ביניהם, תוך שמירה על פרטיות, כדי לאפשר טיפול מיטבי והוליסטי במי שנמצאים במצבי סיכון.

נקדם מיצוי זכויות יזום: שירותי הרווחה יפנו למי שאותרו כזכאים לשירותים שונים, בעיקר על בסיס זיהוי בשירותי הבריאות והחינוך. הם יציגו בפניהם את זכויותיהם ויסייעו להם לממש אותן. כך תתאפשר התערבות מוקדמת של שירותי הרווחה, לפני הידרדרות למשבר חמור.

נפעל לעדכון הדרגתי של התקינה בשירות הפסיכולוגי-ייעוצי ובשירות הפסיכולוגי-חינוכי, שהם הקו הראשון במתן מענה נפשי-רגשי ובהתמודדות עם ילדים ונוער במצבי סיכון.

נגביר את הנגישות של שירותי הרווחה למי שזקוקים להם. נהפוך את מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות למרכזי שירות אחודים (One Stop Shop), שירכזו את כל הטיפול הבירוקרטי בבקשות של משתמשי השירותים, כולל מול הגופים הממשלתיים השונים. כך האזרח לא יצטרך לנווט בעצמו ביניהם.

נגביר את שיתוף המידע והתיאום בין המערכות השונות כדי לחסוך מילוי טפסים. במקביל נקדם דיגיטציה של שירותי הרווחה, שתציג למשתמשים בזמן אמת את מצב הבקשות שהגישו ואת הזכויות שלהם.

נקדם את יישום החקיקה והחלטות הממשלה הקיימות בעניין שילוב אנשים עם מוגבלויות בקהילה. במסגרת זו נקים ועדת שרים ייעודית בראשות שר הרווחה, בהשתתפות כלל השרים הרלוונטיים, שתרכז את הטיפול הממשלתי באנשים עם מוגבלויות. כמו כן נשלים את אישור התקנות לחוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות.

נבחן את יישומן של שתי רפורמות משמעותיות לאנשים עם מוגבלויות במערכת הבריאות: הרפורמה בשירותי התפתחות הילד והרפורמה באביזרי שיקום וניידות. נקבע סטנדרטים מחייבים לאיכות השירות ולזמינותו, כולל שקיפות כלפי המטופלים וזמני מענה סבירים. המטרה היא לשמור על איכות הטיפולים הקיימים ולהרחיב את הנגישות אליהם.

נפעל לשיפור הנגישות והניידות של אנשים עם מוגבלויות במרחב הציבורי. נקיים עבודת מטה משותפת לגופי התכנון, למינהל מוגבלויות במשרד הרווחה ולארגוני החברה האזרחית, ונטמיע שיקולי נגישות בהליכי התכנון והעיצוב של מרחבים ציבוריים ברשויות המקומיות ובמוסדות ההשכלה הגבוהה.

נרחיב את המענים המערכתיים לקטינים שאיבדו את הוריהם. כיום, מי שהתייתמו שלא בעקבות שירות צבאי או פעולות איבה מקבלים מענה מצומצם מאוד, ובחלק ניכר מהמקרים אינם מקבלים מענה כלל.

נוודא ששירותי הרווחה מספקים מענה רגשי-נפשי לקטינים שהתייתמו ולבני המשפחה המטפלים בהם. בנוסף, הצוותים החינוכיים בבתי הספר יעברו הכשרה מתאימה להתמודדות עם יתמות על מנת לוודא שתלמידים יתומים יקבלו מענה רגשי ולימודי הדרוש להם.

נחזק את היציבות והוודאות במערך הסיעודי הקיים, ונבחן הטלת חובת ביטוח סיעודי לכלל האוכלוסייה, כדי להבטיח טיפול סיעודי גם בעתיד. במסגרת מיצוי זכויות יזום, נוודא שהזכויות הסיעודיות מגיעות לכל מי שזקוק להן, ונקל בכך על הנטל הכלכלי שנופל כיום על המשפחות. בנוסף, נרחיב את המענים לבני משפחה המטפלים באזרחים ותיקים סיעודיים, ונחזק את שירותי הסיעוד בבית ובקהילה. על כך, ראו הרחבה בתכנית ישר! לגיל השלישי.